החלטה בתיק ב"ש 9897/07

1.         זהו ערר על החלטת בית משפט השלום בירושלים (כב' השופט מ' בר-עם) מיום 20.8.07, לפיה נדחתה בקשת העוררת למעצרו של המשיב עד לתום ההליכים נגדו, והמשיב שוחרר ממעצרו בתנאים של מעצר בית מלא בביתו בבית חנינא (מחוץ לתחומי ישראל), הפקדה כספית בסך 25,000 ש"ח וערבויות צד ג' של תושבי ישראל.

2.         נגד המשיב הוגש כתב אישום המייחס לו ניסיון לגניבת רכב, עבירה לפי ס' 413 ב(א) ו-25 לחוק העונשין, תשל"ז-1977, החזקת מכשירי פריצה, עבירה לפי ס' 413ז' לחוק העונשין, הפרת הוראה חוקית, עבירה לפי ס' 287 לחוק העונשין, וכניסה לישראל שלא כחוק, עבירה לפי ס' 12(1) לחוק הכניסה לישראל, תשי"ב-1952.

על פי הנטען בכתב האישום, ניסה המשיב, ביום 8.8.07, לגנוב רכב מחניון. לאחר שהסתובב בין כלי הרכב שבחניון, התקרב לרכב מסוג יונדאי גטס, והתיישב בסמוך לו כשהוא מצויד במכשירים שנועדו לפריצה וגניבת רכב: תיק ובו 3 מחשבים של כלי רכב, כאשר אחד מהם הוא מחשב מקורי של רכב מסוג יונדאי גטס, שני מברגים, ג'בקה, פלייר וכבל חשמלי. בעת ביצוע המעשים שהה המשיב בישראל שלא כחוק.

עוד נטען כי נגד המשיב מתנהל הליך פלילי אחר בגין עבירות של ניסיון לגניבת רכב, החזקת מכשירי פריצה וכניסה לישראל שלא כחוק. בהחלטת בית המשפט מיום 15.3.07 באותו הליך, ובעקבות בקשת העוררת למעצרו של המשיב עד לתום ההליכים, שוחרר המשיב ממעצרו, תוך שנאסר עליו לצאת מכפרו, בית חנינא הישנה, או להיכנס לישראל, אלא למשפטו (ב"ש 2836/07 של בית משפט השלום בירושלים). לטענת העוררת בכתב האישום, הפר המשיב את הוראתו זו של בית המשפט.

3.         עם הגשת כתב האישום עתרה העוררת למעצרו של המשיב עד לתום ההליכים נגדו, הן בשל החשש להימלטותו מאימת הדין עקב היותו תושב הרשות הפלסטינאית, והן מחמת מסוכנותו לביטחון הציבור ורכושו.

בעת הדיון בבקשה, לא היה חולק על קיומן של ראיות לכאורה לכניסתו של המשיב לישראל שלא כחוק ולהפרת תנאי שחרורו. ב"כ המשיב חלק על קיומן של ראיות לכאורה בהתייחס לשתי עבירות הרכוש הנוספות, והוסיף וטען כי מעשיו של המשיב כמתואר בכתב האישום הינם לכל היותר פעולות הכנה אשר לא הגיעו לכלל ניסיון לגניבת הרכב.

בהחלטתו מיום 17.8.07, ולאחר עיון בחומר הראיות, קבע בית משפט השלום כי קיימות ראיות לכאורה להוכחת כלל העבירות המיוחסות למשיב, לרבות עבירות הרכוש. עוד קבע כי קיימת עילה למעצרו הנשענת בעיקר על הפרת תנאי שחרורו ועל החשש להימלטותו מן הדין. על פי בקשת ב"כ המשיב נדחה הדיון בסוגיית היתכנותה של חלופת מעצר ליום 20.8.07.

בדיון שנתקיים ביום 20.8.07, הודה המשיב כי הבין את תנאי שחרורו והיה מודע להפרתם, אולם טען כי עשה כן על מנת לבקר את אביו המאושפז בבי"ח מוקאסד במצב רפואי קשה, והצפוי לעבור ניתוח לב.

בהחלטתו מאותו מועד הורה בית המשפט, כאמור, על שחרורו של המשיב בתנאי מעצר בית מלא, ערבויות צדדי ג' של תושבי ישראל והפקדת סך 25,000 ש"ח בקופת בית המשפט. בית המשפט קבע בהחלטתו כי נוכח הפרת תנאי שחרורו, היה מקום להורות על מעצרו של המשיב עד לתום ההליכים בעניינו. ואולם, נוכח הסברי המשיב לעניין נסיבות הפרת תנאי השחרור, וחרף התנהגותו הבלתי ראויה, יש מקום ליתן במשיב אמון וליתן לו "הזדמנות נוספת", אם כי בתנאים מגבילים יותר מאלה שנקבעו בעבר. מכאן הערר.

4.         העוררת טוענת כי טעה בית המשפט כאשר הסתמך על דברי המשיב, בכל הנוגע למצבו הרפואי של אביו, מבלי שהוצגה לכך ולו ראשית ראיה. גרסתו של המשיב לעניין הטעם להפרת תנאי שחרורו אף איננה מתיישבת עם העובדה שהמשיב נכנס לישראל כשהוא מצויד בכלי פריצה מתוחכמים, ועם נסיבות מעצרו. העוררת מוסיפה וטוענת כי נוכח מקום מגורי המשיב, אין כל אפשרות ממשית לפקח על תנאי שחרורו של המשיב, ולפיכך מתבססת החלופה שאומצה ע"י בית המשפט רק על רצונו הטוב של המשיב, אשר כבר הוכיח במעשיו כי לא ניתן ליתן בו כל אמון. העוררת מבקשת, אפוא, להורות על מעצרו של המשיב עד לתום ההליכים נגדו.

ב"כ המשיב, בתגובתו, חזר וטען להעדר ראיות לכאורה לביצוע עבירות הרכוש המיוחסות למשיב. לטענתו, גם אם יוכח כל הנטען ע"י העוררת בכתב האישום, לא חרגו מעשיו של המשיב מגדר הכנה לביצוע עבירת גניבת הרכב. ב"כ המשיב הוסיף כי אין בכוונתו להיתמם ולטעון כי המשיב נכנס לישראל במטרה לבקר את אביו החולה בבית החולים, והבהיר כי מחלתו של האב לא הועלתה אלא כדי להראות את מצבה הקשה של משפחת המשיב. לבסוף טוען כי החלטת בית משפט השלום מאזנת היטב את השיקולים הנדרשים לעניין ויש להותירה על כנה.

5.         לאחר שעיינתי בכתב הערר ושמעתי את טענות הצדדים, מצאתי כי דין הערר להתקבל.

בית משפט השלום בדק ומצא כי קיימות ראיות לכאורה להוכחת כל העבירות המיוחסות למשיב בכתב האישום. לאור טענות ב"כ המשיב חזרתי ובחנתי את חומר הראיות, ונחה דעתי כי אכן יש בחומר הראיות את אותו פוטנציאל ראייתי הדרוש לשם הרשעתו של המשיב בעבירות המיוחסות לו. זה נסמך על דו"ח פעולה על פיו נצפה המשיב ע"י השוטר איציק אלפסי כשהוא מסתובב בין כלי הרכב בחניון כשבידו תיק בצבע כחול. לאחר שיצא מן החניון ושוב חזר אליו, התיישב מול רכב מסוג יונדאי גטס, כשהתיק הכחול לרגליו.  משנדרש המשיב להזדהות, לאחר שאלפסי הזדהה כשוטר, נמלט המשיב מן המקום לאחר שהכה את השוטר. גם לאחר שנתפס, התנגד בכוח למעצרו. משנשאל, לאחר שנעצר, לתכולת התיק, ואף הועלה כלפיו החשד כי מדובר במטען חומר נפץ, טען המשיב כי מדובר בכלים באמצעותם התכוון לגנוב את הרכב. גם בפני קצין החקירות, פקד יגאל אלמליח, הודה המשיב כי נעצר בעת שניסה לגנוב רכב. בבדיקת התיק הכחול שנותר ליד הרכב, נמצאו שלושה מחשבי רכב, בהם מחשב של רכב מסוג יונדאי גטס, שני מברגים, ג'בקה, פלייר וכבל חשמלי.

פעולותיו של המשיב, כפי שנצפו ע"י השוטר אלפסי ותוארו לעיל, בצירוף הודאתו כי היה בכוונתו לגנוב את הרכב, מכניסות את מעשיו של המשיב למיתחם עבירת הניסיון לגניבת רכב, ואין אלה עוד בגדר פעולות הכנה בלבד. על פי ההלכה, ניסיון לבצע עבירה מתקיים כבר מהרגע בו גמלה בלבו של המבצע החלטה סופית לבצע עבירה והוא ניגש לביצועה בפועל. תחילת ביצועה של עבירה, לצורך עבירת הניסיון, אינה בהכרח תחילת ביצועו של היסוד העובדתי של העבירה, ודי בכך שהעבריין ניגש לביצוע העבירה במובנו הרחב של מונח זה, בהתנהגות "המהווה חוליה בשרשרת חוליות התנהגותיות מתאימות שהיו מוליכות להשלמת היסוד ההתנהגותי אלמלא הופסקו" (ראה והשווה: ע"פ 9849/05 מדינת ישראל נ' ברויאר, ניתן ביום 23.11.06, ע"פ 5150/93 סריס נ' מדינת ישראל, פ"ד מח(2) 183 (1994)). פעולותיו של המשיב, בצירוף היסוד הנפשי בו הודה, עונות על הגדרה זו.

6.         אין, למעשה, חולק כי נוכח מקום מגוריו של המשיב קמה עילה למעצרו מחמת החשש להימלטות מן הדין, ואולם אין זו העילה היחידה. אמנם ככלל, אין בביצוען של עבירות רכוש כדי להקים עילה למעצרו של נאשם עד לתום ההליכים נגדו, ואולם ביצוע עבירות אלה בעת שהמשיב היה משוחרר לחלופת מעצר בגין עבירות דומות, מקימה עילה למעצרו גם מחמת הסיכון לשלום הציבור.

אכן, אין בעצם מגוריו של המשיב בשטחי הרשות כדי למנוע שחרורו לחלופת מעצר, ולא אחת שוחררו נאשמים תושבי הרשות בערבויות כספיות, גם מקום בו יוחסו להם עבירות רכוש. שחרורם של נאשמים כאלה מושתת על האמון הניתן בהם ע"י בית המשפט כי לא יפרו את תנאי שחרורם, ועל ההנחה כי ניתן להפיג, בנסיבות מסוימות, את החשש כי יחזרו על מעשיהם ע"י הטלת ערבויות כספיות הולמות. ואולם, בעניינו הוכיח המשיב היטב כי אין הוא ראוי לאמון בית המשפט, וכי אין בערובות כספיות כדי למנוע ממנו לחזור לסורו ולבצע עבירות נוספות. ויודגש, נוכח מקום מגוריו של המשיב, אשר איננו מאפשר פיקוח על תנאי שחרורו, לא נותר אלא האמון במשיב כי יעמוד בתנאי שחרורו. משהופר האמון ברגל גסה, תוך כדי ביצוע עבירות נוספות, עבירות שהינן פרי תכנון מוקדם, לא תצלח עוד חלופה זו. וראה לעניין זה את שנאמר בבש"פ 5245/07, כדלהלן:

"לעניין החלת חלופה, קיים חשש מובנה באי התאמתו של המשיב לתנאי שחרור וזאת לאור העובדה כי העבירות המיוחסות לו בהליך זה בוצעו תוך הפרת תנאי שחרור שהוחלו עליו אותה עת. הפרה זו גורעת גריעה עמוקה מן האמון הנדרש כלפי נאשם שיקיים תנאי שחרור שיוטלו עליו, אילו היה משתחרר בחלופה"(בש"פ 5245/07 מדינת ישראל נ' גופמן, ניתן ביום 4.7.07, וראה גם בש"פ 10565/02 אלישקאשווילי נ' מדינת ישראל, ניתן ביום 17.12.02).

יוסף כי נוכח המקום והנסיבות בהן נעצר המשיב, ונוכח הצטיידותו המוקדמת בכלי פריצה, לא היה מקום לקבל את הסבריו של המשיב לפיהם הפר את תנאי שחרורו על מנת לבקר את אביו החולה, הסברים שאף בא כוחו אינו טוען להם.

הערר מתקבל אפוא, והמשיב ייעצר עד לתום ההליכים נגדו בת"פ 3898/07.